עבודה בתנך חלק א                                                                                                                                            נועם חי וגל זרחיה

הנושא שבחרנו הוא סיפור תיבת נח(בראשית פרק ח')  

המאמר שבחרנו הוא: http://www.shturem.net/index.php?section=cols&id=924

הפרשנות שבחרנו היא: http://www.nadel-law.co.il/Index.asp?ArticleID=2345&CategoryID=333

היצירה שבחרנו היא:

 היצירה:

השאלה הראשונה העולה מן המקורות שבחרנו היא:

מדוע נח שלח את העופות? מה הייתה המטרה במעשה זה אם ממילא נח לא התכוון  לפעול על פי המידע שיתקבל משילוח העופות?

ע"פ הכתוב נח שלח את העופות לבדוק אם פני האדמה יבשה והמבול חלף, בידיעה שהוא לא יסתמך על מידע זה ויסתמך אך ורק על פי האלוהים. אמרו לו בניו: 'נצא מכאן', אמר להם: 'חס ושלום ! ברשותו של הקב"ה נכנסנו וברשותו אנו יוצאים" (תורה שלמה, פרק ח', אות צד).

על פי המאמר התשובה לשאלה זו היא סקרנותו של נח.
לאחר חמישה חודשים של מבול ותנועה נחה התיבה, וכעבור כחודשיים נוספים נראו ראשי ההרים. הלחץ בתוך התיבה גובר והולך. נח ממתין לציווי ה' בעניין היציאה מן התיבה אך ציווי זה אינו מגיע. מצד אחד, נח סמוך ובוטח שללא ציווי ה' הוא לא יצא מן התיבה, אך מצד שני החרדה, הסקרנות והלחץ שבתיבה "הורגים" את נח והוא מחליט להשיג מידע שיספק הרגעה כלשהי. דברים יפים בעניין זה כתב הרב יונתן גרוסמן: "...שילוח העופות מאפשר התכוננות מתאימה: האם התייבשות האדמה קרובה  האם יש לחכות עוד זמן רב? דומה הדבר למי שמחכה בקוצר רוח לאורחים יקרים ללבו, והוא צופה כל העת מן החלון ואף שולח את בנו להמתין בפתח ביתו ולהודיעו כאשר מכוניתם קרבה; הציפייה וההתנהגות הכרוכה בה לא תקרבנה את בוא האורחים, אך אין הוא יכול להימנע מהן".

השאלה השנייה העולה מן המקורות שבחרנו היא: למה נח שלח דווקא את העורב והיונה? ומה מסמלת כל חיה?

ע"פ הפרשנות נראים הדברים לא הגיוניים כאשר נח בוחר דווקא את העורב להיות נושא הבשורה. נח, מבקש לשתף בבשורת הישועה את כל כוחות החיים הטובים והרעים ולגלות כי כולם יחדיו עתידים לקנות עולם חדש מתוקן יותר לאחר המבול.                                                                                                נח מייחל למציאות חדשה מעין זו של אחרית הימים בה "וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ" (ישעיה י"א, ו).

ובמציאות זו גם העורב ישנה את אופיו השחור, ואת טבעו האכזר ויבשר טוב מתוך אכפתיות וערבות לכלל. בין כך ובין כך אין שליחותו של העורב עולה יפה ומתברר למפרע שלא יצלח להביא את הבשורה.

או אז נשלחת היונה, המייצגת בסיפור זה את כל הטוב, היפה והטהור שבעולם החי… ובנפש האדם.

בפעם הראשונה אין היונה מוצאת מנוח לכל רגלה והיא שבה ריקם – רועדת ומבוישת מן הסתם.

אך נח אינו מזלזל בה ואינו 'מפטר' אותה אלא שולח את ידו באהבה לאוספה אליו.

יפה כותב על כך הנצי"ב בפירושו העמק דבר:

"חמל עליה ואחזה בידו להחימה (לחממם אותה) עד שתנוח מעייפותה..

ובא ללמדך שכן ראוי לנהוג עם שליח כושל, שמכל מקום ראוי לחמול עליו".

בפעם השניה חוזרים נח והיונה על ניסיונם כעבור שבוע ימים והפעם הניסיון עולה יפה: "ותבוא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית טרף בפיה, וידע נח כי קלו המים מעל הארץ".

מה מסמלת כל חיה?

לאור דברים אלה יש להתבונן בשני 'המבשרים הקדמונים' – העורב והיונה – המייצגים 'ארכי-טיפוסים' של כוחות חיים מנוגדים בתכלית, במישור החיצוני והפנימי גם יחד:

• העורב – שחור והיונה – לבנה
• העורב – טמא והיונה – טהורה
• העורב – קולו צורם והיונה – קולה ערב
• העורב – מדדה בכבדות ואילו היונה – תנועותיה מלאות חן
• ומעל לכל: העורב – עפ"י המסורות – אכזר לבניו וחומס את ביצי שכניו ואילו היונה מסורה לקינה וצנועה בהליכותיה "ומשעה שהיא מכרת את בן זוגה שוב אינה זזה ממנו" (תנחומא תצוה סימן ה').

מכל הבחינות ראויה היתה היונה להיות מבשרת הישועה ועליה ראוי היה לקרוא ברוח דבריו של דוד המלך: 'עוף טוב זה ואל בשורה טובה יבוא'.

והמאמר שצירפנו קודם

ע"פ הכתוב ארבע פעמים שלח נח עופות מן התיבה:  בפעם הראשונה שלח נח את העורב אך מעשה זה לא הניב לנח כל תוצאה או מידע; בפעם השניה שלח נח את היונה "לראות הקלו המים" ועם חזרתה של היונה הבין נח שעדין המים מכסים את כל פני הארץ. בפעם השלישית שלח נח, שוב, את היונה, וכשחזרה עם עלה זית בפיה הבין נח שהמים קלו (=מעטו) מעל פני הארץ. בפעם הרביעית שלח נח את היונה, ומשלא שבה הבין נח שפני האדמה יבשו.