עבודת חקר בתנך שביט צידון

עבודת חקר בתנ"ך- "עקידת יצחק"

חלק א- מקורות מידע ושאלות חקר

(ספר בראשית, פרשת וירא פרק כב')

וַיְהִי, אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וְהָאֱלֹהִים, נִסָּה אֶת-אַבְרָהָם; וַיֹּאמֶר אֵלָיו, אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי. ב וַיֹּאמֶר קַח-נָא אֶת-בִּנְךָ אֶת-יְחִידְךָ אֲשֶׁר-אָהַבְתָּ, אֶת-יִצְחָק, וְלֶךְ-לְךָ, אֶל-אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה; וְהַעֲלֵהוּ שָׁם, לְעֹלָה, עַל אַחַד הֶהָרִים, אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ. ג וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר, וַיַּחֲבֹשׁ אֶת-חֲמֹרוֹ, וַיִּקַּח אֶת-שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ, וְאֵת יִצְחָק בְּנוֹ; וַיְבַקַּע, עֲצֵי עֹלָה, וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ, אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-אָמַר-לוֹ הָאֱלֹהִים. ד בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת-עֵינָיו וַיַּרְא אֶת-הַמָּקוֹם--מֵרָחֹק. ה וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל-נְעָרָיו, שְׁבוּ-לָכֶם פֹּה עִם-הַחֲמוֹר, וַאֲנִי וְהַנַּעַר, נֵלְכָה עַד-כֹּה; וְנִשְׁתַּחֲוֶה, וְנָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם. ו וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת-עֲצֵי הָעֹלָה, וַיָּשֶׂם עַל-יִצְחָק בְּנוֹ, וַיִּקַּח בְּיָדוֹ, אֶת-הָאֵשׁ וְאֶת-הַמַּאֲכֶלֶת; וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם, יַחְדָּו. ז וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל-אַבְרָהָם אָבִיו, וַיֹּאמֶר אָבִי, וַיֹּאמֶר, הִנֶּנִּי בְנִי; וַיֹּאמֶר, הִנֵּה הָאֵשׁ וְהָעֵצִים, וְאַיֵּה הַשֶּׂה, לְעֹלָה. ח וַיֹּאמֶר, אַבְרָהָם, אֱלֹהִים יִרְאֶה-לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה, בְּנִי; וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם, יַחְדָּו. ט וַיָּבֹאוּ, אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר-לוֹ הָאֱלֹהִים, וַיִּבֶן שָׁם אַבְרָהָם אֶת-הַמִּזְבֵּחַ, וַיַּעֲרֹךְ אֶת-הָעֵצִים; וַיַּעֲקֹד, אֶת-יִצְחָק בְּנוֹ, וַיָּשֶׂם אֹתוֹ עַל-הַמִּזְבֵּחַ, מִמַּעַל לָעֵצִים. י וַיִּשְׁלַח אַבְרָהָם אֶת-יָדוֹ, וַיִּקַּח אֶת-הַמַּאֲכֶלֶת, לִשְׁחֹט, אֶת-בְּנוֹ. יא וַיִּקְרָא אֵלָיו מַלְאַךְ יְהוָה, מִן-הַשָּׁמַיִם, וַיֹּאמֶר, אַבְרָהָם אַבְרָהָם; וַיֹּאמֶר, הִנֵּנִי. יב וַיֹּאמֶר, אַל-תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל-הַנַּעַר, וְאַל-תַּעַשׂ לוֹ, מְאוּמָה: כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי, כִּי-יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה, וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת-בִּנְךָ אֶת-יְחִידְךָ, מִמֶּנִּי....."

עקידת יצחק מעלה שאלות רבות העוסקות באברהם, בה', ביצחק ובשרה. בעבודתי זו בחרתי להתייחס לשאלות הבאות:

שאלה 1: מהו הלקח מעקדת יצחק: האם חופש בחירה עולה בקנה אחד עם ציות מוחלט?

עפ"י מאמר " מבחנו של אלוהים בפרשת העקדה", דן אלבו, הפקולטה ליהדות, אוניברסיטת בר אילן

פרשת העקדה דנה בשאלה: כיצד ינהג מי שאלוהיו מצווה עליו לעשות מעשה, המנוגד להנחות שהביאוהו לבחור בו?

כדי להבין את התנהגותו של אברהם יש לזכור את שלוש הפרשות הקודמות שעסקו במשמעות המוסרית המבוססת על הבחנה בין טוב ורע, שכר ועונש. עושי הרע נענשו ועושי הטוב זכו לשכר. בפרשת סדום אברהם מתגלה במלוא עוצמתו המוסרית "הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם-רָשָׁע"? ו"הֲשֹׁפֵט כָּל-הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט?". לפי דבריו של אברהם ניתן להבין כי ההנחה היא שגם האל כפוף לכללי הצדק שקבע.

בניגוד למקרה של סדום שבו אברהם מסנגר ומתמקח בסיפור העקדה הוא שותק על אף הציווי הנוראי של אלוהים

בסיפור העקדה באים לידי ביטוי שני קשיים: לצו ה' ולשתיקת אברהם. על פי הפרשנות המקובלת, הניסיון נועד לגלות האם אברהם יציית לצו להקריב את בנו? מצד שני ידוע כי קיימת סתירה: ה' ידוע כאל יודע כל אם כך - מה הטעם לבחון את אמונתו של אברהם ? במה נבחן אברהם בדיוק?

"וַיֹּאמֶר אֵלָיו, אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי. וַיֹּאמֶר קַח-נָא אֶת-בִּנְךָ אֶת-יְחִידְךָ אֲשֶׁר-אָהַבְתָּ, אֶת-יִצְחָק, וְלֶךְ-לְךָ אֶל-אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה. וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ".

ניסיון העקדה בא אם כן לבחון האם יסרב אברהם לתביעת ה' ויבחר בחיי בנו או יציית ויעלה את בנו לקורבן.

נראה שעם שמיעת דבר ה', אברהם מקבל החלטה שלא לציית לו. הוא מספר ליצחק בגילוי לב את דבר ה' אליו ויחד הם יוצאים למסע. כשאברהם אומר: "שְׁבוּ-לָכֶם פֹּה עִם-הַחֲמוֹר, וַאֲנִי וְהַנַּעַר, נֵלְכָה עַד-כֹּה, וְנִשְׁתַּחֲוֶה, וְנָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם" (כב:ה), הוא יודע את סוף הסיפור בטרם סיומו. בנוסף כשיצחק שואל: "וְאַיֵּה הַשֶּׂה לְעֹלָה"? עונה אברהם: "אֱלֹהִים יִרְאֶה-לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה, בְּנִי"; מדהים! ממש כפי שזמן קצר אחר כך, אכן קורה במציאות. הכיצד? לא ניתן להסביר ראיית עתיד מדויקת זו של אברהם בלא להתייחס להיותו נביא, וגם כי אין בדעתו לשחוט את בנו. נראה כי גם יצחק לא חשב בשום שלב שהוא מועמד להישחט, ומתוך היכרותו עם אביו לא הייתה לו סיבה לפקפק בכנות דבריו.

על רקע פירוט הציוד שהוזכר בהכנות למסע, מוזר שלא נזכר חֶבֶל, שכן כיצד ניתן לעקוד אדם או בעל-חיים ללא חבל? לדעת כותב המאמר, אברהם אינו מצטייד בחבל בתחילה כי אין בדעתו לעקוד את בנו בהמשך.

"ַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו,  וַיָּבֹאוּ אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר-לוֹ הָאֱלֹהִים". יַחְדָּו להדגיש שהלכו מתוך ידיעה משותפת של תכלית המעשה שבו הם נוטלים חלק. התיאור מצביע על התנהלות רגועה, קואופרטיבית ותכליתית כמצופה משני אנשים שמוציאים לפועל תכנית מוסכמת הידועה לפרטיה היטב..

אישיותו המוסרית של אברהם ואמירתו המפורשת שישוב עם יצחק לאחר העלאת הקורבן וכן העדר החבל, מהווים הוכחה לפרשנות לפיה אברהם אינו מוצג כמי שהסכים לשחוט את בנו וגם לא כמי שמשקר ומוליך שולל את בנו.

אם כך אברהם נבחן בטיב אמונתו ולא בחוסן אמונתו, שהרי גם אדם פגאני השוחט את בנו עושה זאת מתוך אמונה ולהט דתי.

מהות הדת מציגה סוגיה בעייתית: "אמונה עיוורת" ו"ציות עיוור" יכולים להוביל ל"עיוורון מוסרי". בסיפור העקידה נדרש המאמין לציית ובה בעת לבחור. הדיון בין יראה ובחירה בפרשה באה לידי ביטוי במעשי אברהם. שלושה ימים הוא הולך עם בנו כדי להיווכח אם ה' יראה לו שה לעולה. דברי המלאך והופעת האיל מוכיחים לאברהם שהאל לא רצה מלכתחילה שייטול את חיי בנו.

הלקח של פרשת העקדה אם כן הוא שהתבונה ועמה הבחירה החופשית אינן ניטלות מהאדם המאמין.

2. איך יתכן שה' מבקש מאברהם לבצע מעשה כזה אנטי-מוסרי?

עפ"י דר' אלכסנדר קליין, הנחת היסוד היא שה' מחויב כביכול לדרישות המוסר שהוא בעצמו הטביע בלבו של האדם.

מהי תועלת מעשה נורא זה. יתירה מזו: שאלה זו גרמה לכך שבניגוד למקובל במקרא כולו, כבר בהתחלת המעשה התורה טורחת להבהיר לקורא שמדובר בניסיון בלבד, כך שלא יתהה על הסתירה בין ציווי ה' לבין דרישות המוסר הטבעי.

עפ"י מונדשיין: הכתוב עצמו הכיר בצורך לרכך את הדרישה הקשה מאברהם, ולכן מקדים ולוחש על אזנו של הקורא – בניגוד לכללי הרטוריקה הספרותית – הֵרגע, תביעה נוראה זו לא תגיע לידי מימוש. אין כאן אלא ניסיון: מעין 'תרגיל' שעורך הבורא לאברהם.

עפ"י רש"י: "והעלהו, לא אמר לו שחטהו, לפי שלא היה חפץ הקב"ה לשחטו אלא שיעלהו להר לעשותו עולה, ומשהעלהו אמר לו הורידהו".

ובהט מסכם כיצד הגיעו רבותינו לזה: בשל אי-יכולתם להשלים עם אי-מוסריותו של אותו ניסיון: דעה זו מעדיפה לייחס אי-הבנה לאברהם אבינו כדי להציל את מידותיו של הקב"ה: מוטב אי-הבנה אנושית של אברהם מאי-מוסר משווע של הקב"ה. זוהי המצוקה המוסרית, שבה התלבטו אבותינו, ולא עלה על דעתם לקבל, שיש מקום לדחיית המוסר או להשעייתו בעקבות הדת-האמונה, שכן, לדעתם, הדת-האמונה מבוססת על המוסר ואינן שתי רשויות.

לפי ספר הרקמה, הכוונה האמתית של הקב"ה הייתה שיצחק יעלה אל ההר ויעשה שם פעילות שתשמש כתחליף להקרבת עולה. משמעות המילים "שארצה ממך העלותו אלי אל ההר, כרצותי קרבן שתקריבהו לי".

מכאן מסיק כותב המאמר כי ה' לא צווה את אברהם שישחוט את בנו ולכן לא שינה את דברו באמרו.

3. עקדת יצחק לפי האומנות המודרנית: פסל של מנשה קדישמן על "עקדת יצחק", 1986-7, פלדה, הפסל מוצב ברחבת כיכר הספרייה המרכזית באוניברסיטת תל אביב.

בפסל של קדישמן, הדמויות המופיעות בפסל הן דמויותיהם של יצחק ושל האיל, וכך מושם הדגש על הקורבן ולא על המקריב. יצחק, המצוי בחלק התחתון של הפסל, וראשו הפוך, נראה מובס. ייתכן, ובשונה מהמתואר בסיפור המקראי, הוא זה שהוקרב בסופו של דבר, ולא האיל.

קדישמן בחר להציג את יצחק כשידיו פרושות לצדדים בתנוחה של חוסר אונים כאדם השרוע מת על הקרקע. הדמות מזכירה בתנוחתה את דמותו של החייל המת בגרניקה של פאבלו פיקאסו (Pablo Picasso, Guernica. 1937), שהיא אחד הציורים המפורסמים המביעים מחאה נגד תוצאותיה של מלחמה. כמו-כן, התנוחה מזכירה דימויים נוצריים המתארים את ישו הצלוב, אלא שכאן, דמותו של יצחק הפוכה. האזכור לדמותו של ישו יכול לחזק את הדגש על היותו של יצחק קורבן. כל המאפיינים הללו מעידים, ככל הנראה, על כך שיצחק של קדישמן הוקרב. שינוי זה של הסיפור המקראי, לפיו יצחק הוקרב ולא האיל, הוא בעל משמעות.

בחירה של קדישמן ליצור את הפסל מפלדה בעלת מראה חלוד וישן יש משמעות. הפלדה היא חומר בעל מראה קשה. הפלדה, מזכירה את החומר ממנו עשוי כלי רכב צבאי, נועדה לרמוז לנושא המלחמה. המראה החלוד והישן יוצר אולי את הקשר בין המלחמות לבין ההיסטוריה, ואולי גם בין יצחק הקורבן לבין הקורבנות של ימינו. בנוסף, צבעה של הפלדה דומה לצבע האדמה, וכך נוצר קשר בין הקורבן לבין האדמה, אולי כתזכורת למותו ולחזרתו של הקורבן אליה.

הצבתו של הפסל בחוץ, על האדמה, מדגישה עוד יותר את הקשר הזה. כמו כן, הבחירה להציבו במקום ציבורי ולא במוזיאון, הופכת אותו לחלק מחיי היומיום של העוברים במקום. כך הופך סיפור העקידה לחלק מחיינו, בדיוק כפי שמותם של החיילים רודף אותנו יומיום במדינה למודת מלחמות.

קדישמן כתב: "עקידת יצחק אינה סמל מופשט בעיני. היא חלק מן הביוגרפיה שלי ושל בני דורי, כשם שאולי תהיה גם חלק מהביוגרפיה של ילדיי אחרי.

ביבליוגרפיה

1. דר' אלכסנדר קליין, מאמרים המסרים של עקדת יצחק. https://goo.gl/jgn3Et