עבודה יוסף ואחיו שחר אחרק

הערכה חלופית בתנ"ך

שחר אחרק

סיפור יוסף ואחיו

יוסף הוא בנם של יעקב אבינו ורחל. הוא אביהם של אפרים ומנשה.  סיפרו של יוסף מבוסס על משפחה מרובת ילדים, שבה אחד האחים בהתנשאותו, גורם לשאר אחיו לשנוא אותו. והאב המתעלם מהתנהגות בנו האהוב, ומפלה אותו לטובה, וגורם בכך להגברת המתח בין האחים. הסיפור המקראי מתחיל בהולדת יוסף, לאחר שנות עקרות רבות של אמו רחל. יוסף היה בן הזקונים של יעקב ורחל, אשתו האהובה, ולכן יעקב  אהב אותו אהבה יתירה, והעניק לו כתונת פסים.  אהבה זו גרמה לקנאה גדולה מצד האחים של יוסף. יוסף היה בעל חלומות. חלומות שתמיד דאג לספר עליהם, שהרגיזו את האחים והגבירו את שנאתם אליו. יוסף מספר לאחיו ולאביו על החלום שחלם                                                                                                                                       בחלום הראשון, חלום האלומות. בחלום יוסף ואחיו אוספים שעורה בשדה, ולפתע אלומתו של יוסף קמה, ניצבת באמצע השדה, ואלומותיהם של אחיו מסביבה משתחוות לאלומתו.                            תגובת האחים  הייתה נזעמת  וקשה: וַיֹּאמְרוּ לוֹ, אֶחָיו, הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ, אִם-מָשׁוֹל תִּמְשׁול בָּנו  וַיּוֹסִיפוּ עוֹד שְׂנוא אותוֹ, עַל-חֲלומותָיו וְעַל-דְּבָרָיו. (בראשית ל"ז 8(                                                                                                                              בחלום השני ראה יוסף את "הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים", מִשְׁתַּחֲוִים לו.הכוכבים =אחיו , השמש =אביו, יעקב והירח = אמו, רחל.                                                                                                הפעם גם יעקב אביו אינו מרוצה,  ומחשש לתגובתם של האחים, הוא ממהר לנזוף ביוסף:            "וַיִּגְעַר-בּוֹ אָבִיו, וַיֹּאמֶר לוֹ מָה הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתָּ:  הֲבוֹא נָבוֹא, אֲנִי וְאִמְּךָ וְאַחֶיךָ, לְהִשְׁתַּחֲו‍ות לְךָ, אָרְצָה   (בראשית ל"ז10 )                                                                             בהמשך הסיפור נשלח יוסף על ידי אביו, יעקב, אל אחיו הרועים בשכם.  המפגש של יוסף עם אחיו מאוד קר ומזלזל. האחים הרואים את יוסף הבא לקראתם, שנאתם אליו גוברת והם מחליטים להרוג אותו:  "וַיִּרְאוּ אותוֹ, מֵרָחֹק; וּבְטֶרֶם יִקְרַב אֲלֵיהֶם, וַיִּתְנַכְּלוּ אותוֹ לַהֲמִיתוֹ.  וַיֹּאמְרוּ, אִישׁ אֶל-אָחִיו:  הִנֵּה, בַּעַל הַחֲלֹמוֹת הַלָּזֶה--בָּא.  וְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ, וְנַשְׁלִכֵהוּ בְּאַחַד הַבּורוֹת, וְאָמַרְנוּ, חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ; וְנִרְאֶה, מַה-יִּהְיוּ חֲלומותָיו.(בראשית ל"ז 18-20 (                                                                                                                     כאשר האחים רואים את יוסף מתקרב לקראתם, לבוש בכתונת הפסים, הם אומרים: "הנה בעל החלומות הלזה..." הם אינם משתמשים בשמו כדי להגביר את השנאה. הם משתמשים במילה "הלזה" (הזה) ובכך מביעים את יחסם המזלזל בו. ראובן, האח הבכור, מתנגד להמית את יוסף, ומציע שרק ישליכו את יוסף לבור. ראובן אומר זאת  מתוך כוונה שלאחר מכן הוא, ראובן,  יבוא אל המקום  יוציא את יוסף, ויחזירו הביתה, אל אביו. ראובן חשב שמספיק רק ללמד  את יוסף לקח על דברי ההתנשאות שלו. לאחר הדברים האלה פונה ראובן והולך. האחים שאינם  נשמעים לראובן,  מפשיטים את יוסף מכתונת הפסים, אחד הגורמים לקנאה ולשנאת יוסףומשליכים אותו אל הבור. וללא רגשי אשם הם יושבים לאכול, והיו עדיין מתדיינים מה ייעשו בו - אם להרוג  אותו  או לא.               תוך כדי שהם דנים בנושא, ובמקום עוברת שיירת ישמעאלים. ויהודה מציע פתרון - הוא מציע למכור את יוסף לישמעאלים: "מַה-בֶּצַע, כִּי נַהֲרוג אֶת-אָחִינוּ, וְכִסִּינוּ, אֶת-דָּמוֹ.  לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים, וְיָדֵנוּ אַל-תְּהִי-בוֹ, כִּי-אָחִינוּ בְשָׂרֵנוּ, הוּא; וַיִּשְׁמְעוּ, אֶחָיו" (בראשית ל"ז 26-27(                                                                                                                    הפעם, מסכימים האחים עם יהודה. הם מכתימים את כותנתו של יוסף בדם העז ששחטו, ויוסף נמכר.  האחים מביאים לאביהם את כתונת יוסף המגואלת בדם, בטענה כי מצאו אותה והם "מתממים" ושואלים: "הַכְּתונֶת בִּנְךָ הִוא--אִם-לֹא?". יעקב, כמובן  מזהה את הכותנת, ככתונת יוסף ומגיע למסקנה: "... חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ; טָרוף טורַף, יוֹסֵף".

פרשנות  מסורתית ומודרנית לשאלה  מי מכר למי את יוסף?

לפי רש"י 

הדבר אינו משנה, היו הרבה מכירות. 

האחים הוציאוהו מהבור ומכרוהו לישמעאלים והם למדיינים והם לישמעאלים וכדומה. לשיטת רש"י ישנם מספר קשיים: 

1.לשיטת רש"י המדינים מכרו למצרים, ואילו הפסוק אומר במפורש: "...ויקנהו פוטיפר.. מיד הישמעאלים..." (ל"ט, א') 

2.רש"י אומר שהמדיינים קנו אותו מהישמעאלים, אבל בפרשה כתוב רק "...ויעברו אנשים מדיינים – סוחרים..." (ל"ז, כ"ח). ר' אליהו מזרחי סבור שרש"י סומך על הפסוק "והמדינים מכרו אותו אל המצרים", שהרי אם לא קנו מהישמעאלים, כיצד מכרו למצרים? 

 לפי רש"י היו   שלש מכירות: 

האחים מכרו את יוסף לישמעאלים 

הישמעאלים מכרו את יוסף למדינים

המדינים מכרו את יוסף לפוטיפר. 

לפי רבנו יוסף "בכור שור":

לדעתו, מדיינים, מדנים וישמעאלים אחים הם, בני פילגשי אברהם. 

ישמעאל בן הגר, מדן ומדיינים - בני קטורה. 

השיירה הייתה מעורבת בשלושתם. ולכן קראו להם פעם כך ופעם כך. הדבר דומה ליהודים שנקראים: יהודים, עבריים וישראלים

פרשנות מודרנית

1. אזור המכירה היה עמק דותן - אזור זה משמש למעבר שיירות מעבר הירדן - סוריה לכיוון מצרים, דרך הים. האחים נעו מאזור חברון צפונה לעבר עמק דותן – הוא אזור ג'נין כיום, כנראה עקב היובש והבצורת באותה שנה. שהרי נאמר:   "...וישלחהו מעמק חברון..." (ל"ז, י"ד) אלא שהם הצפינו עד ג'נין מחוסר מרעה טוב. 

 2. הבור המוזכר - כנראה מדובר בבור מים ידוע, ולכן הכתוב מפרש באופן מיוחד שהפעם הבור יבש. כפי שנאמר "...והבור ריק אין בו מים ", משמע אנו נמצאים בסוף הקיץ, ימים חמים במיוחד, שכבת המים יורדת ולכן הבור יבש. זו הסיבה שנאמר "השליכוהו אל הבור הזה אשר במדבר" - אזור זה אינו מדבר אלא כנראה שהיה חם ויבש. 

 3. מהעובדה שזה בור מים ידוע, לכן מובן מדוע עברו שם שיירות, סביר להניח שעברו שם אנשים מדיינם   סוחרים. 

 4. האחים עוסקים בדיון מה לעשות ביוסף. יהודה מציע למכור אותו לישמעאלים, מאחר והמדיינים לא עברו בנתיב זה בד"כ. בשלב זה יוסף עדיין שומע את שיחות האחים והוא ער לעובדה שרוצים למכור אותו. בהמשך, ניתן להניח שיוסף נרדם או אפילו התעלף היות והיה חם מאוד והרי "הבור ריק אין בו מים". 

 5. האחים לא ממהרים למכרו שהרי כתוב " וישמעו אחיו" - שמעו אבל לא ביצעו . כנראה שהאחים המשיכו להיות עסוקים במרעה ולא מיהרו למכור את יוסף לשיירות הישמעאלים. 

 6. שיירת המדיינים - סוחרים, באו לשאוב מים מהבור, רק להפתעתם גילו שם לא מים כי אם את יוסף ה מעולף.רמז לכך: "... וימשכו ויעלואת יוסף מן הבור..." (שם, כ"ח). 

 המדינים פוגשים את שיירת הישמעאלים ומוכרים להם את יוסף והם, הישמעאלים, מוכרים את יוסף למצרים, לפוטיפר סריס פרעה שר הטבחים. על פירוש זה יש לשאול, הרי הכתוב אומר (לז', לו') - " והמדנים מכרו אותו אל מצרים, לפוטיפר סריס פרעה שר הטבחים" נאמר מדנים ולא ישמעאלים. אלא שניתן לומר שהמדנים   אלו הישמעאלים, לכן כתוב שם מדנים (ללא י') ולא מדינים (עם י') כפי שנאמר בתחילה. "מדנים" מלשון מדון אלו הישמעאלים שעסוקים במדון ובריב - כדרכם של הישמעאלים. כפי שנאמר   "...ידו בכל ויד כל בו..." ואילו הסוחרים קרואים מדינים.

יוסף האשים את אחיו בפרשת ויגש - "...ועתה אל תעצבו ואל יחר בעיניכם כי מכרתם אותי..." (מ"ה, ה'), שהרי הוא ישן או התעלף ורק לאחר מכןהתעורר אצל המדיינים או הישמעאלים וחשב שאחיו מכרו אותו. שהלא פעמיים היה יוסף בבור, פעם ראשונה שהאחים השליכוהו ופעם שניה לאחר המקרה עם אשת פוטיפר, כפי שמופיע בפרשת מקץ (מ"א, י"ד): "...וישלח פרעה... ויריצוהו מן הבור..." - וַיְרִיצֻהוּ מחבלו שהרי הוא חי ונושם. אבל אצלנו נאמר (ל"ז, כ"ח): " וימשכו ויעלו את יוסף" - שני פעלים - מאחר ויוסף לא הגיב, או שהתעלף מהחום, שהרי "הבור ריק אין בו מים", או שנרדם. לכן יוסף לא יכול היה לדעת שלמעשה אחיו לא הספיקו למכרו, שהרי הם התייעצו כפי שנאמר (שם, כ"ז): "...לכו ונמכרנו לישמעאלים... וישמעו אחיו..." ואח"כ נאמר ויעברו אנשים מדיינים סוחרים וימשכו ויעלו את יוסף. יוסף שמע את שיח אחיו בנושא המכירה אבל לא היה עד למכירה ממש, כי אחיו עדיין לא החליטו. את הפסוק "וימשכו ויעלו את יוסף" יש לשייך למדיינים הסוחרים ולא לאחיו כי כך נאמר "ויעברו אנשים מדיינים... וימשכו ויעלו..."   ואח"כ     " וימכרו את יוסף לישמעאלים ". ואכן אח"כ נאמר (ל"ט, א'), שפוטיפרסריס פרעה, קנה אותו מיד הישמעאלים הנקראים גם מדנים (להבדיל מהמדיינים). אח"כ בפרשת ויגש - כאשר יוסף מתגלה לאחיו הוא אומר להם (מ"ה, ד') "...אני יוסף אחיכם אשר מכרתם אותי מצרימה..." . יוסף מצא עצמו אצל הישמעאלים שלהם הוא נמכר בעבור עשרים כסף והן הביאוהו מצריימה, כי כרגיל אורחות הישמעאלים באות מגלעד בדרך הים למצרים. זו השיירה שראו אחי יוסף מרחוק כמו שכתוב "...וישאו עיניהם ויראו והנה אורחת ישמעאלים..." , זו שיירה גדולה וכבדה שנראית מרחוק. לעומת זאת, המדיינים הסוחרים היו מהאזור והם לא ירדו מצרימה. כך הכל מסתדר, האחים אכן לא שקרו ליעקב, כי כאשר באו לבור הם מצאו אותו ריק וחששם היה גדול שאולי חיה רעה משכה אותו החוצה וטרפה אותו. לכן גם האחים לא יכלו לומר דבר לראובן כאשר מצאו שהבור ריק, מאחר ולא הם משכו את יוסף מהבור אלא המדיינים הסוחרים. 

  

2. פרשנות  מסורתית ומודרנית  לשאלה  האם חלומות יוסף היו חלומות נבואיים?

האם היו חלומותיו של יוסף חלומות נבואיים? האם הייתה נבואה שלהעתיד, כמו בחלומות שרי פרעה ובחלומו הכפול של פרעה ? לדעת חז"ל והמפרשים אחרים אין ספק שהחלומות הן חלומות של נבואה. בסיפור יוסף ואחיו תופסים החלומות מקום מרכזי, ובהם משתקפת ההתערבות האלוהית הנסתרת.  אין זה מתקבל על הדעת כי דווקא חלומות יוסף, המשמשים נקודת מוצא, יחרגו מכלל החלומות האחרים. 
אולם כשנשווה את צמד חלומותיו של יוסף לשני צמדי החלומות הבאים בהמשך הסיפור, נמצא כמה הבדלים עקרוניים המקשים על תפיסה זו: 
א. חלומות השרים ופרעה זכו לפתרונו של יוסף, המפענח את הוראתם הכללית אך גם כל פרט שבהם. חלומות יוסף, לעומת זאת, אינם זוכים לפתרון מוסמך ומפורט במהלך הסיפור. 
ב. בבוא יוסף לפתור את חלומות השרים ואת אלו של פרעה, הוא מדגיש ביותר שם שמים , ובכך הוא מייחס הן את החלומות עצמם והן את כשרונו לפותרם לאלוהים. ייחוס כזה לא נעשה לחלומותיו של יוסף, לא בדבריו שלו או של אחרים, ולא בלשון הכתוב: שם שמים לא נזכר כלל בקשר לחלומות יוסף. 
ג. לאחר שפתר יוסף לשרים ולפרעה את מה שחלמו, מספרת התורה על התגשמותם המלאה של חלומותיהם בהתאמה למה שפתר4. בכך מתברר לנו שהיו אלה הודעות אלוהיות לאותם אישים. לגבי חלומות יוסף - אין עדות מפורשת בכתוב האם התגשמו וכיצד. 
ד. התכלית שלשמה הודיע אלוהים לשרים ולפרעה בחלומותיהם את העתיד להתרחש ברורה לנו: החלומות מהווים אמצעי לשינוי מצבו של יוסף מאסיר בבור למשנה למלך מצרים. אולם מה תכליתה של הודעת העתיד האלוהית ליוסף? 

ב. הגישה המקובלת למשמעות של חלומות יוסף והקשיים עליה

קשה למצוא תשובות מספקות לשאלות אלו בדברי המפרשים: נראה כי המפרשים לא ראו צורך לעסוק בפתרון חלומותיו של יוסף, משום שהדבר נראה להם פשוט. המסר בחלומו של יוסף כה בהיר, עד כי נדמה שאין צורך כלל בפתרון. זאת, שלא כמו בחלומות השרים ופרעה, שבהם מצויים סמלים קשי פענוח. ועוד זאת: פתרון חלומותיו של יוסף מצוי כבר בדברי האחים: "המלך תמלך עלינו אם משול תמשל בנו", ובדברי יעקב: "הבוא נבוא אני ואמך ואחיך להשתחות לך ארצה". ואף שאמירות אלו נאמרו בטענה ובסימן שאלה בסופן ,נראה שהן הן הפתרון הנכון של החלומות. 
אולם אין התייחסות זו מספקת: דרכי פתרון חלומות - מיוסף עצמו למדנו. הפותר צריך לתת דעתו על משמעותו של כל פרט בחלום. מה אפוא פשר הסמל של אלומות האחים המשתחוות לאלומתו של יוסף בחלום הראשון? ומדוע אין הן משתחוות ליוסף עצמו, כמו שעושים גרמי השמים בחלום השני? ומדוע זה מדומים האחים בחלום הראשון לאלומות ואילו בשני לכוכבים? ומדוע מופיעים השמש והירח, כסמל ליעקב ואשתו, דווקא בחלום השני, בעוד שבחלום הראשון אין להם כל השוואה? 
ועוד: הצד השווה בין שני החלומות הוא ההשתחוות ליוסף (ועל כן אומר יוסף: "הנה חלמתי חלום עוד"). מה צורך אפוא בשני חלומות האומרים דבר אחד? על שאלה דומה ענה יוסף באמרו (מ"א, לב): "ועל השנות החלום אל פרעה פעמים, כי נכון הדבר מעם האלהים וממהר האלהים לעשתו". אולם תשובה כזו אינה אפשרית ביחס להישנות חלומו של יוסף, שכן שנים רבות (עשרים ושתיים שנה) עברו עד להתגשמות חלומו.