עבודה נוי

עבודה בתנך

נוי וינברגר

יא 6

נושא העבודה: פרשת דינה)ספר בראשית פרק ל"ד)

פרשניות למקרה:

1.עמדת הרמב"ם והרמב"ן 

הרמב"ם, המקשה לעתים על מעשי הגיבורים המקראיים, טוען שאנשי שכם שמתו היו אשמים במעשה האונס, משום שלא העמידו את שכם בן חמור לדין. הרמב"ם מזכיר בהקשר זה את שבע מצוות בני נח, החלות על מי שאינו יהודי, אלא שיש ארבעה קשיים בטיעון זה: 

א. האונס אינו נמנה עם שבע מצוות בני נח, והדבר מאלץ את הרמב"ם להגדיר את מעשה אנשי שכם כ"גזל". דבר זה פוגע באישה, שהרי הוא משווה אותה לרכושו של מישהו. 

ב. העובר על שבע מצוות בני נח רק במחדל, פסיבית, או השותפים העקיפים לו, אינם חייבים עונש מוות. 

ג. גם הדין היהודי המחמיר ביותר אינו גוזר גזר דין מוות על מי שאנס אישה שאינה אשת איש. 

ד. אפילו היה העבריין ראוי לעונש מוות, ראוי היה שייגזר עונשו במסגרת הליך שיפוטי.

העונש שהושת ב"בית דין שדה" על שכם וכל בית אביו בשל אונֵס דינה משקף היטב נושא יסוד במקרא כולו, שכל שיטת צדק צריכה להתעמת אתו: היחיד מול הרבים, הן לעניין האחריות הן לעניין הענישה. 

גם לפני מעשה דינה, ניתן ביטוי לנושא זה: העונש הקיבוצי שהוטל על כל בני האדם עקב חטאם של אדם וחוה, עונשם של דור המבול וחורבן סדום - מאת ה' היו כל אלה. אך העונש שגזרו אחי דינה על "כל זכר" בבית שכם מעורר את הבעיה במישור האנושי במלוא חריפותה. שמעון ולוי הערימו עליהם, הניעו אותם להימול, ניצלו את חולשתם, רצחו אותם בדם קר, שבו את טפם ונשיהם ובזזו את רכושם. יעקב מוכיח את בניו על מעשיהם לא משום שאינם מוסריים, אלא מפני החשש שמעשיהם עלולים להבאיש את ריחו בעיני שכניו ואף להפכו מושא נקמתם. בניו הפרו את הכלל הנבון שנקט כדי לנצח יריבים חזקים ממנו בערמה: שימוש במוח ולא בכוח.

שאלה: מדוע הענישו יעקב ובניו עונש כל כך כבד וקולקטיבי לאחר מעשה דינה?

יעקב ובניו הענישו את שכם ומשפחתו בצורה זו מכמה סיבות. בניו של יעקב הענישו את אנשי העיר בתחבולה, הם מלו את כל הגברים בעיר, ניצלו את חולשתם הפיזית, בזזו את העיר, רצחו את אנשי העיר, לקחו את הנשים כשבויות, ושיחררו את דינה. בעצם במעשה זה הם הענישו את כל אנשי העיר אך לא כל אנשי העיר חטאו אך ורק שכם חטא באונס דינה, בנוסף כוונתו ההתחלתית של יעקב הייתה לשחרר את דינה אך בניו חרגו מן התוכנית המקורית ורצחו את כל אנשי העיר.                                                                                                                             

 שכם ומשפחתו מכיוון שהיו גויים היו מחויבים בשבע מצוות בני נוח, מכיוון שאונס אינו אחד משבע מצוות בני נוח, הרמב"ם משווה את אונסם משווה את אונס דינה בעצם לגזל, באותה תקופה נחשבה האישה לרכוש של אביה/בעלה ולכן בעצם זהו גזל ע"פ הרמב"ם, העובר על כל אחת משבע מצוות בני נוח הוא מוות ולכן ע"פ ההלכה דינו של שכם הוא מוות, אך בני יעקב רצחו כל זכר מבית שכם ולא רק את שכם עצמו. 

בני יעקב בחרו להעניש את כל הזכרים מבית שכם מכמה סיבות. ראשית הייתה בהם הרצון לנקום בשכם בצורה כבדה לאחר המעשה לאחר ששמעו על המעשה זעמו מאוד והתעוררה בהם תאווה לנקום בכל הזכרים בבית שכם ורצחו אותם במרמה, ישנה טענה שאומרת שמכיוון שאנשי בית שכם לא שפטו אותו על מעשהו ולכן גם הם אשמים במקרה האונס ובנוסף עברו אל אחת ממצוות בני נוח שהיא הקמת מערכת משפט ואכיפת חוק ולכן גם אנשי העיר עברו אל מצוות בני נוח ולכן דינם מוות גם . לאחר החטא של אדם וחווה ישנה חזרה של ענישה אגרסיבית וקולקטיבית כלפי החוטאים. 

בנוסף לאחר ששמע יעקב על מקרה האונס הוא שתק, גישתו הייתה פסיבית בניגוד לבניו שגישתם הייתה אקטיבית-אגרסיבית. התוכנית המקורית של יעקב הייתה רק לשחרר את דינה, אך לאחר ששמע אל התחבולה שביצעו בניו לא כעס אליהם מסיבות מוסריות, אלא מפחד מזעם של העמים מסביב כנגד יעקב ומשפחתו, ולכן גם יעקב עצמו לא ראה בעיה מוסרית בעונש שהטילו בניו על בית שכם.

ישנה עוד פרשנות שאומרת שבעצם כיבוש הארץ החל כבר בתקופת האבות ולכן המעשה שביצעו בני יעקב באנשי בית שכם הוא חלק מכיבוש ארץ ישראל, ושכבר אז החלו השבטים להיאחז בשטחי הארץ.

פרשנות שנייה:

יש פרשנים הנוטים לתלות את האשם בדינה, על ש"יצאה" מן האוהל הבטוח של אביה. אחד החכמים אפילו מתאר אותה כמי שיצאה לחוץ מקושטת כזונה. אחרים טוענים שאילו הייתה "נשארת בבית" (כפי שהאישה אמורה לעשות), "דבר לא היה קורה לה". אבל "היא הייתה אישה", מסביר המדרש, "וכל הנשים אוהבות להראות עצמן בשוק". יהא אשר יהא, דינה לא נשארה בבית, ומשהו קרה לה. הפרשנים חלוקים בדעותיהם באשר למעשה המדויק שאירע לה. רובם מסכימים שהמפגש הראשון שלה עם שכם בן חמור נכפה עליה בניגוד לרצונה. לפי רש"י, נעשה בה מעשה סדום. לפי אבן עזרא, היו אלה יחסים כדרך הטבע, אך זה היה בגדר עינוי משום שהייתה בתולה. ויש אפילו מי שאומר שהסכימה למעשה, אך האחים האשימו את שכם בגלל שפגע בערכה וגרם נזק לאביהם. יהא אשר יהא טיבו של מפגש ראשוני זה, האפלוליות המלווה את מערכת היחסים המשותפת שבאה אחריו רבה עוד יותר. אנו יודעים מה חש שכם כלפי דינה: הוא אהב אותה, והיה מוכן לעשות הכול כדי לשאתה לאישה. אף אנו יודעים ש"דיבר על לבה", ושחשה בנוח בביתו. אך משום שנותרה אילמת, אנו יכולים רק לשער מה היו רגשותיה כלפי האיש שתחילה השפיל אותה ו"עינה" אותה, אחר כך "דבק" בה ואהב אותה, ולבסוף היה מוכן להימול כדי שתינתן לו לאישה. לפי מדרש הגורם אי-נוחות מסוימת, קשה לאישה השוכבת עם איש שאינו מהול להתנתק ממנו.

ישנה פרשנות שאומרת שנגזר על דינה אונס, בגלל אשמתו של יעקב אביה, לאחר שיעקב ואחיו עשיו נפגשו והשלימו בניהם לאחר שהיו בסכסוך, תחילה פחד יעקב שעשיו יבוא לנקום בו אך לא זה מה שקרה והשניים השלימו. במפגש בניהם  הציגו כל אחד לשני את הנשים, הילדים הרכוש והצאן. יעקב הציג בפני עשיו את כל ילדיו חוץ מדינה מכיוון שפחד שעשיו יתלה עיניו בדינה ועל כן דינה הוחבאה ולא הוצגה במפגש ולכן נגזר על יעקב שביתו דינה תיאנס.

על פי מסורת אחרת דינה נענשה על כך ש"יצאה", וחכמים מפרשים את הדבר כחוסר צניעות. לדוגמה מפרש רש"י: "בת לאה - ולא בת יעקב, אלא על שם יציאתה נקראת בת לאה שאף הייתה יוצאית שנאמר "ותצא לאה לקראתו".

שאלה: מדוע נגזר אונס על דינה?

לפי הפרשניות נגזר על דינה אונס מכמה סיבות. ישנם פרשנית שאומרים שבכלל דינה אשמה במקרה, ותולים את האשמה בה מכיוון שיצאה מאוהל הבטוח של אביה, וכאשר נאמר יצאה ישנה כפילות של המילה יצאה, גם יצאה פיזית מן האוהל וגם לומר שיצאה מן האוהל  התלבשה וקישטה עצמה כמו יצאנית בעצם. כאשר אומרים שיצאה מן האוהל נכתב "דינה בת לאה" ולא בת יעקב בגלל שגם לאה הייתה מתוארת כך שהייתה יצאנית ונכתב על כך "ותצא לאה לקראתו" והכוונה היא לפגישה בן יעקב ועשיו. פרשנות שנייה אומרת שהאונס לא היה אונס אלא יחסים מרצון ושכם בן חמור באמת חפץ בה לשאת אותה לאישה. אבן עזרא טוען שאלו היו יחסים כדרך הטבע, אך מכיוון שדינה הייתה בתולה זה היה עינוי בשבילה, ויש האומרים שהיא הסכימה למעשה אך, מכיוון שהמעשה פגע בערכה ובכבוד של אביה תגובת האחים הייתה קשה.

פרשנות שנייה אומרת שמכיוון שיעקב החביא את דינה במפגש אם עשיו בניגוד לשאר האחים מכיוון שפחד שעשיו ירצה לשאת אותה לאישה נגזר על אביה יעקב ועל דינה האונס.